מרחק, נגיעה נעמי וולפסון צופיה שקורי
מרחק נגיעה

להזמנת הספר
ניתן להשאיר פרטים כאן
ואנו נחזור אליכם בהקדם

קראת? נהנית?
אנא כיתבי לנו הערות, הארות ותובנות חדשות מהספר

דף הבית > כתבות > המאבק על האינטימיות

המאבק על האינטימיות

דורי הנמן | 17/07/2012

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני החברה המסורתית כיום הוא היחס אל האינטימיות. החברה המודרנית רואה את זכותו של האדם לחפש ולמצוא לו שותף שבמסגרת השותפות איתו תבוא לידי ביטוי האינטימיות .זכות זו מניעה תהליכים רחבים יותר ובקצה שלה היא מתנגדת לעולם שלם של איסורים המצויים במקורות התורה וההלכה.

 

כל אימת שרעיונות חדשים שוטפים ומשנים את התרבות בעולמינו, עומדת המסורת מול בחירה קשה. מצד אחד היא יכולה לדחות את החידוש מכל וכל ולטעון שחידוש זה שעומד לפניה הוא פשע ורשע, ולהוסיף להתנגדות את כל המילים החריפות המצויות במסורת כנגד המינים והאפיקורסים.
מצד שני  יכולה היא לחבק את החידוש ולטעון שהוא בשר מבשרה , לחזור אל הטקסטים מסורתיים ולמצוא בהם את הרעיונות החדשים המנסרים בעולמינו. שערי פרשנות ודרשנות לא ננעלו לעולם ובעזרתם מוכיחים נושאי המסורת כי חידוש זה שמנסר בעולם הוא הוא עומק מה שנאמר במסורת, אלא שנסיבות הזמן הדחיקו עיקרון זה ועלינו "להחזיר עטרה ליושנה" ולהתמקד בנושא חדש זה שמנסר בעולמינו. 
 
בין שתי הדרכים הקיצוניות עומדות עמדות ביניים המתייחסות אל החידוש לא ככלל אלא כאוסף פרטים. כאשר בפרטים מסוימים ניתן לשתף פעולה עם החידוש ובפרטים אחרים מסתייגים ממנו.
 
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני החברה המסורתית כיום הוא היחס אל האינטימיות. 
החברה המודרנית רואה בין שאר זכויות האדם את הזכות לאינטימיות. זכותו של אדם לחפש ולמצוא לו שותף שבמסגרת השותפות איתו תבוא לידי ביטוי האינטימיות של שני הצדדים.זכות זו מניעה תהליכים רחבים יותר ובקצה שלה היא מתנגדת לעולם שלם של איסורים המצויים במקורות התורה וההלכה. למשל- איסורי עריות מגבילים את הזכות לאינטימיות, לפחות מנקודת המבט של השותפים האפשריים.
בחברה המסורתית אינטימיות הייתה חלק ממושג המשפחה. בתוך המשפחה הייתה גם אינטימיות. אך התפיסה המסורתית ודאי לא ניסחה את הזכות לאינטימיות באותו אופן בו היא מנוסחת בתרבות היום.
 
מה אמור להיות היחס של נושאי המסורת לאתגר זה? 
דומני שניתן לזהות בוודאות התנגדות חריפה לזכות זו. במחקרה של ד"ר נאוה וסרמן על "תהליך הקמת הבית בחסידות גור" מצויה עמדה מרתקת ומרחיקת לכת של התנגדות לזכות לאינטימיות במובנה המודרני. התקנות המרובות והמדוקדקות של חסידי גור מכוונות כולן ליצירת "חברת הקדושה". חברה זו דוחה במעשיה את הרעיון המודרני של "הזכות לאינטימיות". זכות זו נתפסת כאבי אבות הטומאה ולכן חייבים להרחיק ממנה עד כמה שניתן. לא פעם ההנחיות של חסידי גור מרחיבות את האסור הרבה יותר ממה שמחייבת ההלכה. הסיבה לכך מובנת. זהו חלק ממלחמת חורמה אותה מנהלת החסידות ברעיונות החדשים של הזכות לאינטימיות כפי שהיא מובנת בתקופה זו.
 
עמדה מנוגדת לחלוטין לעמדת חסידות גור ניתן למצוא בספרה של הרבנית נעמי וולפסון "מרחק, נגיעה". ספר שנכתב בשותפות עם בתה הנשואה צופיה שקורי.
ספר זה מקבל באופן בסיסי את רעיון הזכות לאינטימיות. לדעת הכותבות זכות זו חייבת להתממש בחיבור שיש בו גם מימד נפשי וגם מימד גופני. לשם כך מייצרות הכותבות את המושג "גופנפש". לדעתן האינטימיות תבוא לידי מימוש מושלם בין אנשים החולקים ביניהם עולם נפש משותף, אחריות משותפת וגם קרבה גופנית משותפת. בכך מסבירות הכותבות את כל ההגבלות של המסורת היהודית על אינטימיות מסוגים שונים. הכותבות ממענות את הספר אל זוגות נשואים ולכן ההגבלה המרכזית שהן מתמודדות איתה היא איסורי הנדה. האם ההגבלה שיש בהלכה על קרבה גופנית בין בני זוג בזמן המחזור החודשי ושבוע לאחריו לא אומרת בעצם שיש להגביל את האינטימיות אפילו בין בני זוג נשואים?! 
את ספרן פותחות הכותבות בציטוטים משיר השירים. ספר שזכה למגוון רב של כיווני פרשנות שונים. הכותבות טוענות כי הזוגיות המשתקפת בשיר השירים היא רבת פנים ורבת ניגודים.
"וכך מתמשך לו ריקוד האהבים משחק תעלולים של ליבוב ודחיה ריצה והתחמקות מתח ואכזבה גילוי והעלמות אהבה וקנאה געגוע ומגע. זהו מהותו של חיבור זהו טיבו של קשר אמת של מפגש בין שתי נשמות. זהו מפגש בין אוטונומיה ואינטימיות איש-אישה-אישות". (עמוד 10).
במילים אחרות אינטימיות טובה היא כזו שבאה בגלים. גלים של קירוב וריחוק, גלים של אוטונומיה ואינטימיות. גלים אלו מיטיבים עם האינטימיות ולא פוגעים בה.
 
כבר בהקדמה חושפות הכותבות את שני מקורות הידע שעומדים לרשותם. מקור אחד הוא המסורת וכתביה. נעמי וולפסון הייתה מדריכת כלות והקימה את מיזם הדרכות הכלות בעמותת צהר. הדרכת כלות באופן מסורתי היא הדרך בה מעבירים את גופי הידע המסורתיים הקשורים בנישואין אל הזוג הצעיר. לא פעם יצא שם רע להדרכת הכלות בשל הפער התרבותי שהיה בין הרבנית המלמדת את התחום לבין קהל שומעותיה. מיזם הדרכת הכלות בצהר ניסה לצמצם את הפער בהעמידו שורה של מדריכות כלות המכירות ומכבדות צורות רבות של חיים. דרך זו של הדרכת כלות פתחה דיאלוג בין הזוג הצעיר למדריכה. בדיאלוג זה עלו על השולחן שאלות ותהיות שהטרידו את הכלה, ובכך הפך המפגש למשמעותי יותר. 
גוף ידע נוסף בו עושה המחברת שימוש הוא הידע של ייעוץ זוגי, בהיותה "יועצת זוגית" ובעלת קלינקה לטיפול זוגי. 
שני גופי ידע אלו נשזרים זה בזה בספר המונח לפנינו. התובנות העולות מתוך התנ"ך ומדברי חכמים מאירות את השאלות העולות בקליניקה ונותנות להם פיתרון אופטימאלי. 
וכך היא כותבת:
"נחשפתי (תוך כדי עיון בתנ"ך) לעולם מסקרן ומפתיע, מפליא ברעננותו ובמידת התאמתו לימינו...
ההתוודעות לתפיסה היהודית העולה מן המקורות מאפשרת לעיתם קרובות ליצור היפוך מחשבתי והסתכלות מחודשת על ערכי הזוגיות, המיניות והחיבור שבין איש לאשתו. יכולתי במשך שנים לראות במו עיני כיצד שינוי התפיסה מאפשר בנייה של זוגיות בריאה והרמונית". (עמוד 12).
 
מכשול נוסף היכול לעלות מתחום ההלכה הם המושגים טומאה וטהרה. יש נטייה לזהות טומאה עם רוע לכלוך ועמדה שלילית, וטהרה עם טוב ניקיון ועמדה חיובית. אם כך מדוע המחזור הטבעי יוצר מושגים שליליים? תפיסה שלילית של ריתמוס החיים הטבעי משליכה לדעת הכותבת על זיהוי העולם האינטימי כרע וטמא. משום כך מרבה הכותבת לטעון כי המילים טהור-טמא אינן מחליפות את המילים טוב-רע אלא את המילים בניית חיים-העדר חיים. לדעת הכותבת מילים אלו אינן מייצגות שום עמדה שלילית כלפי התחום, אלא ריתמוס של חיים שיש בו עליות וירידות טבעיות לגמרי. המסורת לדעתן קוראת לנו לשים לב לגופינו ולהליכים המתרחשים בו.
 
המים שבהם טובלת האישה על פי ההלכה באות לסמן צמיחה וחיים ולא התנקות מן התקופה המלוכלכת. הכותבות מקדישות פרקים רבים להתמודד עם השם הרע שיצא למקוואות. בהקשר זה טוענות הכותבות כי הנוהג שבו הבלנית בודקת את האישה לפני הטבילה אינו מחייב. זהו נוהג שהתפתח מחוסר ביטחון של הנשים בבדיקתן העצמית. 
 
הכותבות מתמודדות גם עם הקושי שמרגישים זוגות נשואים בתקופה בה הם מצווים על ריחוק מאינטימיות. ברוב המקרים מדובר על כשבועיים בחודש. הכותבות מציגות בהרחבה את הקושי שיש בתקופה זו. לדעתן אין זו הסתייגות מהאינטימיות עצמה אלא הזדמנות לבנות קשרים מילוליים ולא גופניים. גם המאמץ המשותף להתמודד עם הקושי שבריחוק יוצר מן אינטימיות מסוג אחר. 
 
מלחמה חריפה מנהלות הכותבות עם המחשבה שקשר גופני הוא לא נאות או לא רוחני. הן מביאות מובאות רבות הן מדברי חז"ל והן ממקורות מסורתיים אחרים שחיים משותפים חייבים לכלול גם קשר גופני תוסס,מהנה ויצרי.
 
למי מיועד הספר ? הכותבות עשו מאמץ גדול לכתוב את הספר בשפה שאינה "דתית". אין בספר הערות שוליים ואין בו דיונים הלכתיים או פרשניים מלומדים. השפה אינה דתית אבל חלק גדול מן הנושאים שבהם הספר עוסק הם נושאים המטרידים את מי שגדל על ברכי המסורת או מתעניין בה. המתעניינים ימצאו עמדה שאינה בורחת מאינטימיות ואינה מסויגת ממנה. מעבר לכך דווקא המסורת נותנת לעמדה זו כח ועומק שאין לה בתרבות הכללית.  הספר מופנה גם אל אנשים שגדלו בחינוך דתי קפדני והפנימו חינוך נגד אינטימיות כל שהיא. בעולמם הפנימי אינטימיות מייצגת חטא וכיעור ולכל הפחות עיסוק מעשי שאין בו מימד רוחני. גם קבוצה זו תוכל לאתגר את המחשבה באפשרות שמעלות הכותבות שדווקא בעיסוק האינטימי יש מימד רוחני גדול וחשוב. עיסוק זה, כך טוענות המחברות,שייך לתחומי הקודש ולא לתחומי החול.
 
בשילוב שבין חינוך וטיפול יכול להיות הרבה כח. הוודאות שנותן החינוך יכולה לסייע לא מעט לתהליך הטיפולי. חינוך שיש בו הקשבה ופתיחות לרגשות המחונך הוא הרבה יותר אפקטיבי מחינוך המתנכר לרגשות החניכים. לכן יש יתרון בהובלת החינוך והטיפול יחדיו. 
מצד שני יש לעיתים ניגודים בין תפקיד המחנך לתפקיד המטפל. המחנך מגיע עם דרך חיים ברורה ואומר כזה ראה וקדש. ואילו המטפל צריך להיות פתוח לדרך החיים הנבחרת על ידי המטופל. 
 
הספר אינו ספר עיון במקורות המסורת היהודית. משום כך מבחר המקורות ודרכי פרשנותם מתאימים לרוחן של הכותבות. אין בספר מאמרים שניתן ללמוד מהם על הסתייגות מאינטימיות. קורא תמים שאינו מכיר את המקורות יכול לצאת בהרגשה כי המסורת כולה ללא יוצא מן הכלל דוברת בקול אחד- קול המחברות. הצגה כזו אמנם משרתת את מטרות הספר, אך לא מייצגת את הרב קוליות שיש במקורות המסורתיים. במובן זה של ייצוג המקורות הספר מנסה לאזן את העמדה המתנגדת לאינטימיות הרווחת במרחב המסורתי ולא להציג עמדה מאוזנת.
 
עד כמה ספר זה הוא קול ייחודי במרחב הדתי תעיד העובדה כי לספר קמה התנגדות בתוך החברה הדתית. למרות שלאורך הספר מדגישות המחברות את מחויבותן להלכה, ולמרות שהן מסבירות אף את ההלכות שלא קל להסביר, הספר לא התקבל רק בברכה. התמיכה החד משמעית בזכות לאינטימיות היא לצנינים בעיני חברות דתיות שמרניות יותר. לא רק חסידי גור מתנגדים לדיבור על האינטימיות, יש במגזר הדתי לאומי לא מעטים שדיבור כל כך גלוי וישיר על הדברים מעורר בהם תחושת אי נוחות. בשל כך לא נמכר הספר ברשת חנויות "דברי שיר" המיועדות לציבור הדתי והמסורתי. 
 
בסיכומו של דבר הספר מרחק, נגיעה הוא ספר אמיץ וחדשני המשתף את הקורא במסע האישי והאינטלקטואלי של המחברות שלו. העמדה של המחברות מנומקת הן בניסיון הטיפולי והן בדרך בה קוראות המחברות את המקורות המסורתיים. מעבר לתועלת שניתן להפיק מקריאת הספר והבנת העמדה המובעת בו. הייתי שמח אם הספר יעורר וויכוח בשאלה התרבותית הגדולה, מהו היחס הראוי ל"זכות לאינטימיות" ומה יש למקורות היהדות לומר בעניין.