מרחק, נגיעה נעמי וולפסון צופיה שקורי
מרחק נגיעה

להזמנת הספר
ניתן להשאיר פרטים כאן
ואנו נחזור אליכם בהקדם

קראת? נהנית?
אנא כיתבי לנו הערות, הארות ותובנות חדשות מהספר

דף הבית > כתבות > מתוך העיניים החילוניות שלי

מתוך העיניים החילוניות שלי

תמר צ'יש | 23/09/2012

אני "אשה חילונית עם זיקה מיוחדת ליהדות ולמסורת" - כך אני מגדירה את עצמי. "מרחק נגיעה" מסביר בצורה מרתקת (ולא מטיפה) את משמעות המצוות והמנהגים השונים. כחילונית, חשבתי בצעירותי שנשים דתיות הן די מסכנות בעצם. הרי הן מפספסות את חוויית הספונטאניות שבקשר אישה-גבר. איזה צבע יש לחיים אם יש איסור על מתן מענה לחשק בכל רגע כמעט?

 

אני רוצה לשתף בחוויית קריאה מיוחדת במינה שנכונה לי זה מכבר, כאשר קראתי את ספרה של נעמי וולפסון  "מרחק, נגיעה". בעקבות סמינר שעסק במיניות וזוגיות, התעוררה בי מחדש החוויה וחזרתי אל הספר.

אני "אשה חילונית עם זיקה מיוחדת ליהדות ולמסורת" - כך אני מגדירה את עצמי.
אורח החיים שאני מנהלת הוא חילוני לחלוטין  בכל התחומים, מתוך גישה של פתיחות וקבלה. "איש באמונתו יחיה".
הזיקה שלי ליהדות ולמסורת היא רק בעלת אופי אקדמי. אני קוראת, שואלת שאלות את חברותיי הדתיות (מזרמים שונים), מתעניינת במנהגים, הלכות וכד' ובכלל, מאוד סקרנית.

למה בחרתי בהקדמה ארוכה על עצמי ועל אורח חיי החילוני? כיוון שכך, יקל עליכם להבין מדוע הספר הזה, למרות המרחק (ביני לבין מנהגי אישות הלכתיים) יצר נגיעה.

ספרה של נעמי וולפסון, "מרחק נגיעה" שנכתב בשיתוף עם בתה צופיה שקורי, מביא בדיוק את הזווית שמאפשרת לי למצוא את החיבור העדין והרגיש בין תפיסת היהדות את מקומם של האישה, הגבר והזוגיות לבין האמת האנושית העמוקה שבבסיס החוויה הגופנית והרגשית של כל גבר ואישה, הרוצים לחוות זוגיות מלאה. זוגיות שיש בה ריקוד של גוף, נפש ורוח.

"מרחק נגיעה" מסביר בצורה מרתקת (ולא מטיפה) את משמעות המצוות והמנהגים השונים.
כחילונית, חשבתי בצעירותי שנשים דתיות הן די מסכנות בעצם. הרי הן מפספסות את חוויית הספונטאניות שבקשר אישה-גבר. איזה צבע יש לחיים אם יש איסור על מתן מענה לחשק בכל רגע כמעט?

חלפו השנים, בגרתי, יצרתי זוגיות משלי המתקיימת כבר לאורך שנים רבות ובעיקר, התחלתי לעסוק בטיפול וייעוץ אישי וזוגי וכן בייעוץ וחינוך למיניות בריאה.
במסגרת עיסוקי כפסיכותרפיסטית ומתוך אינטראקציות רבות עם מטופלים, סטודנטים לטיפול, משתתפים בסדנאות בהנחייתי ועוד, הבנתי עם כמה החיים, שמקדשים את הסיפוק המיידי לחשקים שעולים, הם בעוכרינו  בסופו של דבר.
אלה חיים שעלולים להביא למקום מסוכן, בו מיטב האנרגיות מופנה לסיפוק חשקים מהר ככל שניתן (בבחינת "אכול ושתה כי מחר נמות"), אך באותה מהירות הולך לאיבוד העניין בדבר עצמו, הסף עולה ונוצר החשק הבא - גדול מקודמו.
אנשים רבים חיים בתחושה של חוסר סיפוק, בחוויה גדולה של "אין", למרות שבחייהם יש הרבה "יש".

כאשר הדבר קורה במערכות יחסים, הרי שקשה לבנות זוגיות, שמטבעה אינה יכולה לענות על כל חשק שעולה, בכל רגע נתון. קשה עוד יותר לתחזק ולשמר זוגיות לאורך זמן וליצור קשר עמוק, בטוח ומכבד, הכולל בתוכו גם תשוקה ואהבת בשרים.

אם נשווה זוגיות לגינה, שכמוה זקוקה לתחזוקה שוטפת של מגע מטפח, השקייה מדודה וקבועה, וניכוש העשבים השוטים, הרי שהספר "מרחק נגיעה" הוא כמו ספר הנחיות לכל המעוניין להשקיע בגינת הזוגיות שלו ולטפחה, בהיבט של יחסי אישות.

כשקראתי את הספר, הבנתי עד כמה היהדות דווקא מרוממת את התשוקה ואת חשיבותה בתוך הקשר הזוגי ולכן, יצרה את המנהגים כמו הליכה למקווה, ימי נידה וכד'. מנהגים אלה, הנתפסים בעיני החילוניים כפוגעים בלהט ובתשוקה הספונטניים (לא מאפשרים סיפוק מיידי של החשק), נוצרו דווקא על מנת לשמר את להבת התשוקה ולהעניק לה את הקדושה והכבוד לו היא ראויה.

לא אהיה דתייה, כנראה, אך נראה לי שאפשר ליצור שילוב 'בהתאמה אישית' של המהות המובאת בספרה של נעמי, כל אחד ואחד עם אורח החיים המתאים והנכון לו.
הבנתי כי המרחק מאפשר לשמר את התשוקה ולא להכחידה. הנגיעה שבאה אחריו, עם ההתקרבות, מרגיעה אותה ומספקת אותה לקראת התחדשות, וכל זה, על-מנת לשמר זוגיות טובה והרמונית.
"
מרחק נגיעה" - ממש ממליצה. מתאים לכל שלב בחיים.